פסק-דין בתיק ה"פ 312/96

1.         לפני בקשה להכריז כאכיף על פסק דין שניתן ביום 22.5.91 בניו-יורק (להלן - פסק החוץ) כנגד המשיב ולזכות המנוח אירווינג הילטון ז"ל (להלן- מר הילטון או המנוח). המבקשות, ריטה שוואלברג ורות מלינוביץ, הן חליפותיו של המנוח, שהלך לעולמו במהלך הדיונים בתיק, בהיותן מנהלות עזבונו. בפסק החוץ חוייב המשיב לשלם למנוח סך של 209,987.76$ בתוספת ריבית.

2.         המבקשות טוענות כי מתקיימים בענייננו ארבעת התנאים הנדרשים לשם הכרזה על פסק-חוץ כאכיף לפי סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח- 1958 (להלן- "החוק"). התנאים הקבועים בסעיף הינם:

(1)    הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתיתו;

(2)    הפסק אינו ניתן עוד לערעור;

(3)    החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור;

(4)    הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן.

לבקשת האכיפה צורף תצהיר מטעם עו"ד סטפן פרלמן, אשר משמש עו"ד במדינת ניו-יורק, בתצהיר מאשר עו"ד פרלמן כי פסק הדין נשוא הבקשה ניתן על ידי בית משפט בניו-יורק שהיה מוסמך לתתו, כי פסק הדין הפך חלוט וכי הפסק בר ביצוע בניו-יורק.  המבקשות טוענות כי בכך ענו על הדרישה להוכיח את הדין הזר לגבי תנאים 1, 2 ו-4  אשר בסעיף 3 לחוק.  אולם, ב"כ המשיב טוען כי המבקשות לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן להוכחת הדין הזר, ועל כן לא הוכיחו את התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק. ב"כ המשיב טוען כי אין די בעדות מומחה בלבד להוכחת דין זר, אלא היה על עו"ד פרלמן להביא את החוקים הזרים עצמם, עליהם מתבססת עדותו. ב"כ המשיב מסתמך על דבריו של כב' השופט כהן בע"א 406/62 זילכה נ' דלומי, פד"י י"ז 904, 909:

"...אין מוכיחים בבתי-המשפט בישראל חוקי מדינות זרות אלא על- ידי הבאתם ככתבם וכלשונם , ותרגומם ופירושם מפי המומחה."

3.         ההלכה היא כי חובת ההוכחה בדבר קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק רובצת על המבקש את אכיפתו של פסק החוץ (רע"א 2214/00 קרלו נובילי רובינטריה נ' משה קטן בע"מ, פ"ד נד(4) 403 ,עמ' 407).

בתקנה 354 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 נקבע כי על מבקש האכיפה לצרף לבקשה לאכיפת פסק-החוץ תצהיר לאישור העובדות המוכיחות את קיומם של כל אחד מהתנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק. שלושה מן התנאים בסעיף 3, לגביהם נדרש תצהיר, מתייחסים לדין זר: סמכות בית המשפט לפי דיני המדינה הזרה; סופיותו של פסק הדין; והיותו בר-ביצוע בביתו. כדי להוכיח את קיומו של תנאי המעוגן בדין זר- אשר נתפס כעובדה במשפט הישראלי, צריך להוכיח גם את הדין הזר וגם את העובדות המוכיחות את קיומו של התנאי. על כן, התצהיר צריך לכלול הוכחה של הדין הזר הנוגע לעניין, וזאת בהתאם לכללים בדבר הוכחתו של דין זר. (ראו ס' וסרשטיין פסברג פסקים זרים במשפט הישראלי- הדין והגיונו (1996) בעמ' 26). הפסיקה אכן קבעה, כטענת ב"כ המשיב, כי לשם הוכחת דין זר יש להביא בפני בית המשפט את החוקים הזרים עצמם. לעניין בקשה לאכיפת פסק חוץ, נקבע בע"א 6796/97 ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ נ' Berg east, פ"ד נד(1) 697, בעמ' 708 כי התצהיר מטעם המבקש צריך לכלול את הוראות הדין הזר הרלבנטיות להוכחת התקיימותם של תנאי סעיף 3:

"צודקת המערערת בטענתה כי התצהיר הראשון שהוגש מטעם המשיבה איננו תצהיר מספק. אין הוא מפנה כלל להוראות הדין הזר וכל שנאמר בו אינו אלא חזרה על התנאים הקבועים בחוק.

תקנה 354 מחייבת את המבקש לאכוף פסק דין זר לצרף לבקשתו:

"(2) תצהיר לאישור העובדות המוכיחות את קיומם של כל אחד מהתנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק".

כדי לצאת ידי חובת התצהיר, מן הראוי היה כי העובדות הרלוונטיות לתנאי סעיף 3, לרבות הדין הזר שאף הוא עובדה הטעונה הוכחה, יפורטו אף הן בתצהיר (ראו: ספרה הנ"ל של וסרשטיין-פסברג, בעמ' 26). אין להסתפק בטענה סתמית של המצהיר כי נתקיימו תנאי סעיף 3 לחוק.

אף כי התצהיר התומך בבקשת האכיפה אינו כולל ציטוט של הוראות הדין הזר, אני סבורה כי אין בכך כדי לשלול את התקיימותם של תנאי סעיף 3 לחוק. זאת מאחר והמשיב לא כפר בתצהירו הנגדי (מיום 26.1.98) בהתקיימותם של התנאים הנקובים בסעיף 3, ומשכך אין הוא רשאי להעלות טענות כנגד התקיימותם של תנאים אלו בהמשך ההליך. בתקנה 356 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע:

"משיב הכופר בקיומו של אחד התנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק, יצרף לתשובתו תצהיר על כך".

נראה כי כוונת תקנה זו היא להתייחסות מפורשת לתנאי סעיף 3, כדי שתובהר המחלוקת. בסעיף 5 לתצהירו של המשיב, בו הוא טוען להתיישנות הפסק, קיימת הערת אגב בה המשיב מציין כי הפסק לא הומצא לו באופן פורמאלי. בסיכומיו של המשיב, נטען כי בשל כך שהפסק לא הומצא, הוא ניתן עדיין לערעור. לא ניתן לראות בהערת האגב, שצויינה בתצהיר ללא קשר לטענה כי לא מתקיים התנאי שבסעיף 3(2), ככפירה מפורשת בתנאי שבסעיף 3. בסעיף 6 לתצהיר, בו טוען המשיב למרמה, ישנה הערה המצויה בסוגריים לפיה לא היתה לבית המשפט האמריקאי סמכות לדון בעניין. לשיטתי, אף הערה זו אינה מהווה התייחסות מפורשת לנושא קיום התנאים שבסעיף 3.

בתקנה  357 נקבע כי:

"בית המשפט בדונו בבקשה לא ייזקק לנימוק שלא הוזכר בבקשה או בתשובת המשיב, אלא אם כן ראה ששמיעת הנימוק הנוסף דרושה למען הצדק."